כל הימים אשר אתם חיים. בין בארץ בין בחוצה לארץ. לפי שאמ' למעלה בארץ אשר נתן לך ה' לרשתה, סבור הייתי שלא היה נוהג אלא בארץ, ת"ל כל הימים אשר אתם חיים. ואשר נקט בארץ, דבר הוה, ששם תהיה בידם תקיפה, והיכולת בידם לעשות:
אבד תאבדון את כל המקומות אשר עבדו שם הגוים. בכל שנשתמשו בהם לע"ז הכת' מדבר, דהמקומות אי אפשר לאבד. ועוד דקרקע עולם אינה נאסרת כדמפר' ואזיל. [את אלהיהם על ההרים הרמים] על ההרים הרמים אלהיהם ולא ההרים אלהיהם שאם השתחוה להר, לא אסרו, וכן הגבעות. ואשר עבדו משמע שעבדו כבר, דאינם נאסרים בהזמנה עד שעבדו. אבל בע"ז פלוגת' איכה למ"ד ע"ז של ישראל מיד אסורה ובגוי עד שתעבד, ואיכא למ"ד איפכא:
תחת כל עץ רענן. שאם נתן תחתיו ע"ז, נוטלה ואילן מותר:
ואשיריהם תשרפון באש. שנטעו מתחילה לכך:
ופסילי אלהיהם תגדעון. שפסלו וגדעו לשם ע"ז דהחליף, מגדע מה שהחליף:
לא תעשו כן לה' אלהיכם. לעמד בכל מקום:
כי אם אל המקום. שאם יעשו בכל מקום, יזבחו לשעירים ויהיו סבורים העולם שהוא לשמים, כדמפרש במקום אחר והביאום לה' [וגו'] ולא יזבחו עוד את זבחיהם לשעירים. אבל כשמביא למקדש ומוסר לכהנים, על כרחו נקרב לשמים. ומפסילי דרשו רבותי' שגוי פוסל ע"ז ומבטלה. ומיהו אמ' רבותינו שע"ז של ארץ ישראל לא היה להם ביטול, לפי שאמ' בעגל אלה אלהיך ישר' ואוו לאלהות הרבה, וארץ ישר' מוחזקת היא ונעשו ע"ז של ישראל שאין לה ביטול. ולכך אמ' תתוצון ותשרפון שאין לה ביטול:
ואבדתם את שמם. לא תעשו כן. אזהרה למוחק את השם ולנותץ אבן מן המזבח:
איש כל הישר בעיניו. יעשה, שאין אתם צריכים להפריש תרומו' ומעשרות ולא לעלות לרגל ולא להביא קרבניכם ונדריכם ונדבותיכם אלא למשכן שהוא סמוך להם. ורבותי' פיר' על היתר הבמות שהותרו כל י"ד שכיבשו ושחילקו, שלא היו מקריבים אלא נדרים ונדבות שישר בעיניהם להקריב, ולא חטאות ואשמות שהם חובות. והכי קאמ' לא תעשו חטאות ואשמו' כאשר אנו עושים פה, איש הישר בעיניו, לעשות במה בראש גגו, שהרי במדבר נאסרו הבמות:
אל המנוחה. המנוחה קרי שילה שאינה לדורות, אלא נחה שכינה עד שנחרב בימי עלי. אבל ירושלים קרי נחלה, לפי שהיא לדורות ואין אחריה היתר:
וישבתם בטח [וגו'] והיה המקום אשר יבחר. לאחר שתשבו בטח:
השמר לך פן תעלה עולתיך. שני לאוין הם, של מקום שנ' השמר לך ואל, אינו אלא לא תעשה:
בכל מקום אשר תראה. שיראה לך בעיניך בכאן טוב להקריב:
באחד שבטיך. בארץ אחד מן השבטים, וזהו בארץ בנימין. בחלקו נבנה כל המקדש אלא שרצועה יוצאה מחלקו של יהודא ונכנסת בחלקו של בנימין ובה מזבח בנוי. ומיהו ירושלים לא נתחלקה לשבטים שהרי שמרו את יריחו שלא חלקוה, וכשנבחרה ירושלים נתנו יריחו במקומה, כדי שתהא ירושלים לכולם, ומשום הכי קאמ' לעיל מכל שבטיכם:
רק בכל אות נפשך. כדמפר' בפר' דלקמן בסמוך כי ירחיב ה' אלהיך את גבולך. ורבותי' דרשו מכאן לפסולי המשכן שנפדו, שהן כחולין אלא שאסורין בגיזה ועבודה. ודרשי הכי תזבח ולא גיזה, ואכלת ולא לכלביך, בשר ולא חלב:
כברכת ה'. הכל לפי הברכה המצוה לך תאכל בשר:
הטמא והטהור. כמו הטהור יכול לאכול הטמא שהם נאכלים בטומאה. ורבותי' דרשו מכאן שהטמא והטהור אוכלי' בקערה אחת אע"פ שהטמא מטמא מה שאוכל הטהור וזה אוכל בטומאת הגוף וזה בטומא' בשר, שפיר דמי מטמאין אותו לכתחיל', ודדיק מדכתי' יחדיו:
רק הדם לא תאכלו. אעפ"י שאני מתיר לך הבשר שהיית' אסורה לך מתחילה על ידי פדיון, הדם איני מתיר לך, שזהו איסורו איסור עולם ולא בא איסורו מחמת הקדושה שנפדית:
על הארץ תשפכנו כמים. לפי שהקישן לצבי ואיל שדמם טעון כיסוי, הייתה סבור שאף אילו דמן טעון כיסוי ת"ל על הארץ תשפכנו כמים. לומ' שמכשיר פירות כמים. וגם למדנו שדם קדשים אינו מכשיר, דדם הנשפך כמים מכשיר ושאינו נשפך כמים אינו מכשיר:
לא תוכל לאכול בשעריך. האי קרא יתירה הוא, דהא כתי' לעיל ואכלת לפני ה' אלהיך מעשר דגנך, והוה ליה למכתב לא תוכל לאכלם בשעריך. ופרט כל אחד יחידי לאו חד וחד, כדאית' באילו הן הלוקין. ואף בא להזהיר שלא יכלם בטומאה, דכתי' התם בשעריך תאכלנו הטמא והטהור יחדיו, שמתיר לאכול בטומא' גבי פסולי המוקדשין, והכי קאמ' לא תוכל לאכול בשעריך, מה שהיתרתי הת' בשעריך, דהיינו טומאה, הכא לא תוכל. הכא איתא במכות ובהערל:
ושמחת לפני ה' אלהיך. שתהא שמחתך באכילת בשר:
לפני ה' אלהיך. שמאותו באה השמחה לך ותשמח בחצרות קדשו לפניו בכל משלח ידך כי בכך ישלח בהם ברכה ושמחה:
השמר [לך] פן. שני לאוין הן:
פן תעזוב את הלוי. שמשמש במקומ' לפני המקום, ולפיכך עליך לחמול עליו, שתטיב לו בכל דבר בין במעשר בין בצדקה. ובכך תראה ששימוש הק' חביב עליך:
על אדמתיך. פי' רש"י אבל בגולה אינך מוזהר עליו יותר משאר עני ישראל, ונראה לפי שבארץ ישראל יש לישראל נחלה וללוי אין נחלה, צריך שיתנו עיניהם עליו, אבל בגולה כשם שאין לוי נחלה, כך אין לישראל נחלה. אבל בשלהי הוריות מפד' דלוי קודם לישראל להחיותו ולהשבת אבידה:
ואמרת אכלה בשר. לעיל מיירי בפסולי המוקדשים, וכאן בבשר תאוה של חולין. מכאן אמ' אלעזר בן שמוע לא ליקח אדם בשר עד שיהא כמלך בביתו. נאמר כאן ואמרת אכלה בשר, וכת' אמרת אשימה עלי מלך. והני מילי בדורות הראשונים שהיו חזקים ויכולים להרעיב נפש. אבל כגון אנו לוים ואוכלי', כדא"ר יוחנן בחולין. דא"ר יוחנן אבא רב אמ' מי שיש לו מאתים זוז יקח לפסו ליטרא בשר ממשפחת בריאים הוה ויסבול, אבל כגון אנו לוים ואוכלים:
בכל אות נפשך תאכל בשר. אע"פ שהזהרתיך על הקדשים שלא תאכלם כי אם בירושלים, החולין תאכל בכל אות נפשך:
כאשר צויתיך. תעשה הזביחה. רמז להילכות שחיטה, שהיה דרסה חלדה הגרמה ועיקור. רוב אחד בעוף, ורוב שנים בבהמה:
כי ירחק ממך המקום. ברחוק מקום אתה זובח, ואי אתה זובח בקירוב מקום שלא תשחוט חולין חוץ בעזרה:
וזבחת מבקרך ומצאנך. לימדה תורה דרך ארץ שלא ישחט אדם כל צאנו ובקרו לאכול אלא מקצתו:
רק חזק לבלתי אכול הדם. לפי שהדם מעורב בבשר ויש עמל להוציאו מן הבשר ולטהר הבשר מן הדם, מזהיר שתתחזק לנקותה. ולכך הצריך להזהיר' טפי:
ועשית עולותיך הבשר והדם. והחלב בכלל הבשר. ואעפ"י שאינו מזהיר על הדם הרבה, שלא לאוכלו, לא מפני שהוא נמאס, אין ראוי [לכם] שתאכלוה. אבל בפני מי שנתנה תבא לכפר על נפשותיכם:
ודם זבחיך ישפך. והדר הבשר תאכל. מכאן שאסור לאכל בשר קדשים עד לאחר זריקת הדם:
למען ייטב לך ולבניך. ולמען דבר זה ייטב לך ולבניך. כך יש רוב למען שבתורה:
ועשית הטוב. לאדם:
והישר. בעיני השם, כי לאדם שכמוך אתה יכול לגמול טובה, כדכתי' לאיש כמוך רשעך ולבן אד' צדקתך. אבל הק' אינו צריך לגמול טובה, אלא שתעשה הישר בעיניו:
אחרי השמדם מפניך. כי אז לא תיענש יותר? שראיתה שמעשיהם מאוסים לפני הק' עד שהשמידם מפני רוע מעלליהם ואתה תעשה כמותם בתמי':
ואעשה כן גם אני. לשמים. איני חפץ שתעשה לפני מה שהם עושים לע"ז שלהם, כי שימושם ומעשיהם מאוסים ושנואים מתועבים לפני, כדמפר' ואזיל:
כי [כל] תועבת ה' אשר שנא. ורבותי' דרשו שהעובד ע"ז כדרכה כדרך שעובדין אותה חייב, אבל שלא כדרכה אינו חייב מיתה, אלא על ארבע עבודות פנים, כגון זיבוח וניסוך וקיטור והשתחויה, כדנפק' לן מזובח לאלהים יחרם, ריקם כל העבודות לשם המיוחד. וקבלה והולכ' וסילוק לחם הפנים לא חשבי' לגבי הכי עבודה, דכתי' ועבדתם עבודת תמיד, ולא עבודה שיש אחריה זריקת הדם. ואין הקבלה אלא הכשר זריקה, וכן הולכת דם הכשר זריקה, והולכת איבורים ואימורים הכשר הקטרה. אבל הזביחה אין אחריה עבודה באותו מעשה ובאותו עניין. וכן הקיטור והניסוך נסך היין והמים וזריקת הדם, שאף הוא נקרא ניסוך כדכתי' בל אסיך נסכיהם מדם. עבודת מתנה ולא עבודת סילוק. והשתחואה אעפ"י שאינה עבודה הרי יצאת לידון דכתי' לא תשתחוה לאל אחר, וכת' לא תשתחוה להם ולא תעבדם מקיש השתחוא' לעבוד'. אבל הנודר בשמו והמקיים בשמו, באזהרה:
